פסק-דין בתיק הע"ז 2578-09

       אקדים ואומר תחילה כי מצאתי לזכות את הנאשמת וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

1.    כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין העסקת שלושה עובדים זרים פלשתינאים ללא היתר כדין.

בכתב האישום נכתב כי הנאשמת היתה במועד הרלבנטי לכתב האישום בעלת עסק לבניה ושיפוצים שביצע עבודות בניה במעון צופיה בכניסה לעיר יבנה (להלן - האתר). כן נטען כי ביום 15.2.04 בשעה 10:50 או במועד סמוך לכך, במהלך ביקורת מפקחים מטעם המאשימה נמצאו באתר 5 עובדים פלשתינאים אשר עסקו בעבודות ברזלנות וטפסנות. בנוסף נטען - כי חמשת העובדים שפרטיהם צוינו בסעיף 3 לכתב האישום לא היו במועד הרלבנטי אזרחי ישראל או תושבים בה וכי הנאשמת העסיקה, שלא כדין, וללא היתר שלושה מתוכם.

אי לכך, יוחסו לנאשמת עבירות של העסקה שלא כדין, בניגוד לסעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 לגבי שלושת העובדים כאמור (להלן: " העובדים").

2.    מטעם המאשימה העידו בפנינו מפקח במאשימה - מר ציון טובי וכן מר איתי אריה וייס. כמו כן  הוגשו תעודות עובד ציבור אשר נערכו ע"י מר עוז כהן, קצין חמ"ל מנהל אזרחי איו"ש וע"י עדינה ברנשטיין, קצינת חמ"ל מנהל אזרחי איו"ש.

3.    במהלך ישיבת ההקראה הודתה הנאשמת בכך שהיא היתה במועד הרלבנטי לכתב האישום (15.2.04) בעלת עסק לביצוע עבודות בניה ושיפוצים (להלן - ד.ז.מ.) אולם כפרה בעובדה ובאשמה שיוחסה לה של העסקת עובדים זרים שלא כדין. הנאשמת ציינה כי היא לא עבדה כלל באתר במועד הרלבנטי לכתב האישום וכי היא אינה אחראית להעסקת העובדים (ראה - פרוטוקול ישיבת ההקראה מיום 6.2.11).

ראיות המאשימה

4.    בפני בית הדין העיד כאמור, עד התביעה מר איתי וייס המשמש כמנהל ובעלים של א. וייס חברה לבניה ופיקוח בע"מ  העוסקת בביצוע פרויקטים בתחום הבניה (להלן - א. וייס)  (ראה - מא/1 וכן עדות מר וייס בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.11.11 ש' 9-10).

5.    המאשימה הגישה לבית הדין, באמצעות מר וייס, הסכם לביצוע עבודות שלד ובניה מיום 24.8.03 במעון צופיה שנערך בין א. וייס לבין ד.ז.מ. (הנאשמת).

על פי הסכם זה התחייבה ד.ז.מ. לבצע עבודות שלד באתר ולספק על חשבונה את העובדים הציוד והחומרים הדרושים לביצוע העבודות וכן, את ההשגחה והפיקוח עליהם. כן נכתב שם כי בין עובדי ד.ז.מ. לבין חברת א. וייס לא יהיו יחסי עובד מעביד וכי על ד.ז.מ להקפיד על נוכחותו של צוות שימנה לא פחות מ- 14 עובדים מקצועיים מדי יום ביומו. עוד נכתב שם כי ד.ז.מ. תעמיד לרשות א. וייס עובדים מקצועיים וכלליים בתשלום ראג'י בכל עת בו תידרש לעשות כן על ידי המזמין, ללא פגיעה במצבת כח האדם בפרויקט עצמו.

אשר ללוח הזמנים  - הוסכם כי ד.ז.מ. תחל בביצוע העבודות ביום 31.8.03 ותסיים את העבודה הכוללת על פי התוכניות וכתב הכמויות,  לרבות עבודות נוספות, אם תהיינה, עד ליום 1.3.04 (ראה - מא/1).

6.    בנוסף להסכם, הוצגו לבית הדין באמצעות מר וייס, 3 חשבוניות מס של ד.ז.מ. שהופקו לא. וויס בעבור עבודות בניה ופיקוח באתר מהמועדים - 25.12.03, 6.1.04 ו- 15.2.04 (ראה - מא/3-5).

כמו כן, הוגש מסמך שכותרתו "סיכום פגישה" בין ד.ז.מ. לבין א. וייס מיום 16.2.04 בו נכתב כך:

"חברת א. וייס תשלם לד.ז.מ. בעבור שכר עבודה של עובדים לתאריך 2.2.04 עד 15.2.04 סך של 25,900 ש"ח כולל 4,000 ש"ח ליום ליורם.

בנוסף בחודש פברואר תתקיים פגישה נוספת ובה יוצגו הנתונים לגבי ביצוע חודש פברואר ע"י חברת ד.ז.מ.

חברת ד.ז.מ. תמשיך בביצוע העבודה עד לפגישה המצויינת כאשר בשטח יהיו לפחות 10 עובדים מקצועיים. חברת א. וייס לא תשלם לד.ז.מ. עבור ימי עבודה של פועלים אשר יבצעו עבודות תיקון לטעויות ביצוע של ד.ז.מ....

תשלום יתרת ימי עבודה לפועלים לחודש פברואר ישולמו לד.ז.מ. בין ה- 5.3.04 ועד ל- 7.3.04 לפי סיכום ימי עבודה. חברת ד.ז.מ. לא מוציאה מאתר צופיה שום ציוד בנין עד לסיום מוחלט של עבודות השלד ואישור על סיום העבודה."

(ראה - מא/1. ההדגשות הוספו נ.ר.).

7.    בעדותו בבית הדין אישר מר וייס כי א. וייס הגישה במהלך חודש 2/04 תביעה כנגד ד.ז.מ.; קרי - כנגד הנאשמת וכנגד בעלה מישל. לדבריו, התביעה כנגד הנאשמת ובעלה הוגשה בשל אי עמידתם בהסכם, בכל הנוגע לגיוס עובדים (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 21.11.11 ש' 16-30).